סיפורים של גדולים

סיפורים של גדולים

 

 

מאת: נועה צדרבוים

 

 

פיסטוק היה חתול ג'נגי' גדול וחמוד, הייתה לו פרווה נעימה והוא אהב להתכרבל בהנאה בכל פעם שנעמה ליטפה אותו.

לעומתו פיטר היה שובב אמיתי, הוא אהב להתרוצץ ולחפש ענין בכל מה שראה בבית ולפעמים אף לגרום קצת לצרות...

 

נעמה מאד אהבה את שני החתולים ושיחקה איתם בכל הזדמנות שרק הייתה לה.

 

יום אחד התרוצץ פיטר בבית וטיפס על כל דבר שנקרה בדרכו, נעמה ראתה שיש לו מין כזה מצב רוח שבגללו בדרך כלל משהו לא טוב קורה בסוף. היא הסתכלה עליו ואמרה: "פיטר, תזהר, שלא תשבור משהו!!" אבל לנעמה לא היה זמן להשגיח על פיטר, היא הייתה מאד עסוקה, היא הייתה צריכה להכין את הבובות שלה לביקור של חברתה דורית, ביחד הם הקימו בית בובות למופת בו לכל בובה היה תפקיד, מי חשובה ומי חשובה עוד יותר...

 

אך ההכנות נקטעו לפתע כשנעמה שמעה קול ניפוץ זכוכית חזק :  טראח !!   היא כבר ידעה..

מה אתם חושבים שקרה?

 

 פיטר!! הוא שבר משהו, בבקשה  חשבה נעמה בליבה, שזה לא יהיה משהו חשוב. 

 

 

אוי ואבוי , נעמה הזדעזעה למראה עיניה , כזה דבר לא חלמה אפילו בחלומותיה הגרועים ביותר.

פיטר שבר את האקווריום!!  כל הבית נראה כמו צרה צרורה, מים בכל מקום, עשבים זרוקים על הספה, תוהו ובוהו!!

 

פתאום נעמה ראתה את הדגים!! הם פרפרו על הרצפה וחיפשו מים ומהר.

 

נעמה לא חשבה פעמיים היא רצה למטבח הביאה צנצנת מים ושמה את הדגים בפנים. היא נשמה לרווחה אבל הרגישה רגש חדש עולה מתוך ליבה, רגש חזק ולא נעים- כעס , היא כעסה על פיטר. הכעס עלה ועלה ולא נתן לה לחשוב על שום דבר אחר. היא רצתה להרביץ לו!

פיטר הסתכל על כל הבלאגן מהצד במבט קצת מפוחד וקצת סקרן . הוא ידע שמשהו לא טוב קרה אבל הוא בסך הכל חתול וחתולים לא מבינים מה שבני אדם מבינים.

 

הוא לא הבין שהדגים כמעט מתו, הוא לא הבין שצריך עכשו לנקות את כל הבית, הוא לא הבין שהאקוויריום עולה הרבה כסף. הוא פשוט לא הבין- הוא היה רק חתול.

 

אבל נעמה לא חשבה על כל זה . באותו רגע היא רק כעסה מאד!!

 

היא פנתה לפיטר וניסתה לתפוס אותו אבל היא לא הצליחה. הוא היה זריז ממנה וזה רק עיצבן אותה יותר. ולבסוף כשהבינה שלא תתפוס אותו היא צעקה עליו, את כל הכעס היא הוציאה עליו- "חתול רע! רע מאד ! תראה מה עשית ! אני לא רוצה לראות אותך יותר! תלך מפה!"

 

היא צעקה כל כך חזק, שפיטר נבהל וברח.

 

נעמה שמחה- "טוב שהלך" חשבה. היא החלה לנקות את הבית. היא אספה את כל העשבים מהספה, ואת האבנים שהיו על הרצפה, אספה בזהירות את הזכוכיות וגרפה את המים. לבסוף הכל היה נקי, אבל היא כבר הייתה כל כך עייפה שכאשר דורית באה לשחק כבר לא היה לה כח.

 

דורית נכנסה לבית ,  ראתה את נעמה ושאלה אותה מה קרה. "אל תשאלי מה פיטר עשה, הוא שבר את האקווריום ועכשו ניקיתי הכל". "ואיפה פיטר עכשו?" שאלה דורית. " אני לא יודעת ולא איכפת לי" אמרה נעמה.

 

שתי הבנות החלו לשחק עם הבובות והזמן עבר לו. נעמה נרגעה קצת ורגשות אחרים עלו בליבה, שניים בעצם- היא התחרטה על כך שצעקה על פיטר וגם החלה לדאוג לו.

 

בינתיים נכנס פיסטוק לחדר והחל לגרגר כמו שחתולים עושים, נעמה ליטפה אותו ושאלה אם הוא ראה את פיטר, אבל פיסטוק לא ענה לה כי חתולים לא יודעים לדבר...

 

דורית כבר הלכה הביתה ובחוץ התחיל להחשיך. דאגתה של נעמה גדלה מרגע לרגע. כבר בכלל לא היה לה איכפת מהאקווריום. היא רק רצתה שפיטר יחזור.

 

כשאמא ואבא חזרו הביתה, נעמה סיפרה להם על כל מה שקרה. בסוף כבר ירדו לה דמעות והיא ביקשה מהם שיעזרו לה לחפש את פיטר.

 

"את חושבת שפיטר נעלב מאד"? שאלה נעמה את אמא

 

"חתולים אמנם לא מדברים ולא מבינים מה אומרים להם אבל יש להם רגשות, וכמו שפיסטוק אוהב שאת מלטפת אותו, כנראה שפיטר הרגיש שאת כועסת עליו."

 

" אל תדאגי" אמרה אמא," אנחנו נמצא אותו".

 

אמא אבא ונעמה יצאו החוצה והחלו קוראים : "פיטר בוא הביתה בוא אנחנו כבר לא כועסים"...

 

כעבור זמן מה שהם קראו לו והוא לא בא, הם החליטו לחזור הביתה ולנסות שוב למחרת.

 

נעמה הייתה מאד  עצובה והיא התפללה בליבה שפיטר יחזור , "אני לא אצעק עליו אף פעם יותר" אמרה לעצמה.

 

והנה, כאשר הם פתחו את הדלת ונכנסו הביתה, ראו פתאום את פיטר יושב בסלון ומשחק עם פיסטוק!! נעמה כל כך שמחה, אבל כשפיטר ראה אותה הוא הסתכל עליה במבט מבוהל, הוא לא ידע אם היא עדיין כועסת.

 

נעמה התקרבה אליו טיפה אבל לא יותר מידי, כדי שלא יפחד. היא חשבה לעצמה, שאם מוקדם יותר הוא הרגיש שהיא כועסת עליו, כמו שאמא אמרה, אז הוא גם ירגיש עכשו שהכעס עבר.

 

היא פנתה אליו ואמרה בקול רגוע: " פיטר אני כבר לא כועסת עליך ואני מצטערת שצעקתי עליך, אתה רק חתול ואתה לא תמיד יודע מה אתה עושה. אני רק מקווה שלא תשבור יותר כלום, אני אוהבת אותך והתגעגעתי אליך" , אחרי שאמרה את זה היא נגשה אליו וליטפה אותו, פיטר נראה רגוע ונתן לה ללטף אותו.

 

מה אתם חושבים, הוא הבין אותה?