הסמליות של האבן
הסמליות של האבן
האבן וסמלה בעולם העתיק
האבן שייכת לדומם
כלומר לחלק בטבע שאינו חי ואינו צומח, החלק הסטטי, הכי מרוחק מהאדם בבריאה.
האבן
קשורה לחוסר רגשות כמו שכתב יחזקאל הנביא[1].
הסמליות של האבן עשירה במיוחד ולא נוכל במסגרת זאת לכלול את כל המשמעויות הידועות,
אם קיימת אפשרות כזאת כי יכולת ההסמלה של האדם היא אין-סופית.
במצרים
העתיקה האל אתום (גרסה קדומה לאתון) שבורא את העולם מוצג בצורה של אבן חרוט
(קונוס)
ידועה בשם מצרי "בן-בן"[2]
שמשמעותו להתעורר, להאיר.
"בן-בן" מסמל את תחיית השמש , את התפרצות קרני
החמה, מין לידה, חידוש.
מעניין שהמילה "אבן" בעברית קרובה
ל"בן-בן" המצרית שהשורש שלה קשור ליצירה, לבריאה
וגם המילה "בן"[3], ילד, נער – שנולד לא מזמן ואת
המילה "אבניים"[4]
המצביעה על איבר האישה היולדת.
השורש "בנה" גם קרוב למונח המצרי ומעיד
גם על הקמה, ייסוד, לידה.
משה מכה פעמיים בתורה על אבן כדי להוציא ממנה מים[5]. האבן
היא מקור המים וכן מקור העולם.
גם המילה "בינה" קרובה למונח המצרי.
ביוון
העתיקה, האומפאלוס הוא אבן שפירושה ביוונית טבור
(אם הפאלוס).
האומפאלוס בדלפי זוהה בתור אבן ייחודית: האל קרונוס פחד
שאחד מילדיו ידיח אותו,
לכן דרש מאשתו, האלה ריאה, למסור לו כל שנה, את הוולד שרק נולד
והיה בולע אותו.
ריאה הסתירה את הוולד השישי, זאוס ובמקומו, מסרה לו אבן עטופה
בבגדים – האומפלוס.
זאוס חייב מקרונוס בהמשך, להקיא את האבן ואת הילדים שבלע וכך
נוצר האולימפוס (שהוא הר – אבן), משכנם של האלים.
גם במסורת היהודית אבן מסמלת את
מרכז העולם, מדובר באבן השתיה[6],
המציינת את מרכז העולם.
היא הייתה בקודש הקודשים שבבית המקדש בירושלים.
זאת הייתה
האבן שהייתה מתחת לראשו של יעקב כשחלם על הסולם המחבר בין הארץ לשמים.
אבן זאת
הפכה למצבה במקום שנקרא "בית-אל"[7] אולי
ניתן לקשר בין האבן שיעקב שם מתחת לראשו והבינה שהזכרנו לעיל.
האבן כסמל לחכמה
אין
ספק שקיים קשר בין האבן לחכמה מבחינה סמלית.
על פי מסורת אגדית נוצרית והמסורת
ההרמטית, אבן יקרה (ברקת), הייתה מקשטת את מצחו של המלאך המודח
לוציפר[8]
("נושא האור"). עם הרחקתו מגן עדן, אבן זאת נפלה ממצחו.
אדם הראשון קיבל
אותה וגם איבד אותה עם חטאו.
בהמשך של מסורת זאת האבן הפכה להיות הגביע שבאמצעותו
שתה ישו ולאחר תלאות רבות, האבן הפכה לגביע הקדוש.
האבן והעין השלישית
אין ספק שהאבן קשורה כאן לעין
השלישית – על המצח. היכולת לראות מעבר למציאות האנושית,
לראות את הסוד (כל זה קשור
במיוחד לברקת הקשורה לצבע ירוק).
גם במסורת היהודית לאבן יכולת של חיבור לממד שהוא
מעבר למציאות: הכהן הגדול היה נושא על חזהו את החושן[9],
בד
שהיה עליו 12 אבנים ושמות שבטי ישראל היו חקוקים עליהן.
בחושן הזה היו האורים
והתומים[10] כנראה
שמות קדושים ומטרת החושן הייתה כמובן לסמל כל שבט ושבט,
אבל גם שימש ככלי התייעצות[11] עם
הבורא בענייני מלחמה.
לפי
מה שנאמר עד כאן, אנו עדים שהאבן מסמלת מצד אחד את הפסיביות, חוסר הרגש ומצד שני
את היציבות של העולם ומקורו (טבור),
בהשלכה גם יציבותו של האדם ומרכזיותו.
בנוסף,
לאבן תפקיד מסתורי הקשור לעין שלישית, מנגנון אינטואיטיבי שמאפשר לקבל תשובות
מיידיות בלי לעבור את תהליך השכלי-רגשי.
אבן הפילוסופים
בסוף נתייחס לאבן החכמה (הנקראת גם אבן הפילוסופים).
על פי התפיסה האלכימאית,
אבן זאת מסוגלת להפוך מתכות לזהב.
חוקר הדתות, מירצאה אליאדה טען בספרו (Forgerons et alchimistes)
שחיפוש אבן החכמה קשור לשאיפה לגעת בנשגב ולהביא את
גאולת הטבע.
קרל גוסטב יונג ראה בתהליך האלכימאי של גילוי אבן החכמה[12]
את עבודת האינדיבידואציה (פיתוח של האישיות העצמית),
סוג של התהוות, של תמורה שהיא
מטרת האדם עלי אדמות.
[1] ספר יחזקאל פרק לו פסוק כו
והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:
[2] Marie-Louise von Franz, Psychotherapie, Dervy, Paris 2001, p.17
Jean Chevalier Alain Gheerbrant, Dictionnaire
Des Symboles p.118
[3] Antoine Fabre-d'Olivet טוען בספרו La langue hebraique restituee (Paris
1815
דף
20-21) שהשורש
"בן" מצביע על האצלה (אמנציה בלועזית), יצירה. השורש "בן"
קשור ל"בינה" המאפשרת את בניית הנפש.
[4] ספר שמות פרק א
(טז)
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה:
[5] ספר שמות פרק יז
(ו)
הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה
לעיני זקני ישראל:
ספר
במדבר פרק כ
(יא)
וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם:
[6] תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד/ב
ושתיה
היתה נקראת: תנא שממנה הושתת העולם
[7]
ספר
בראשית פרק כח
(יח)
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו
וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:
(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם
לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:
[8] Evelyn de Smedt, Le corps et ses symboles, Editions du Huitieme Jour, Paris, 2009 דף 32.
[9] ספר שמות פרק לט
(ח)
וַיַּעַשׂ אֶת הַחשֶׁן מַעֲשֵׂה ..
(ט)
רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחשֶׁן זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ
כָּפוּל:
(י)
וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן ...
(יד)
וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם
פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט:
[10] ספר ויקרא פרק ח
(ח)
וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת
הַתֻּמִּים:
[11] ספר במדבר פרק כז
(כא)
וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים
לִפְנֵי יְהֹוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
[12] C. G. Jung, Psychologie et Alchimie,
Buchet/Chastel,
Paris, 1970, דף 195:
"...האלכימאים הבינו שהם מתעסקים התמורה עצמית. אחד מהם הצהיר לדוגמא:
<<Transmutemini in vivos
lapides philosophicos!>> (תהפכו את עצמכם
לאבן החכמה החייה).