הזיה לפי הסמיואנליזה

הזיות על פי הסמיואנליזה

שפה של סימנים

בדרך כלל המונח שפה מתייחס למילים שמרכיבות את הדיבור של האדם.
למעשה השפה היא אנסמבל של סימנים (קוליים, תנועתיים, גרפיים, מישושיים, ריחניים ועוד...).
סימנים אלה יוצרים שפות שונות המשמשות את האדם להעברת מסרים, כלים לתקשורת.
בעצם אנו נעזרים בשתי קבוצות של שפות: השפות ההגיוניות הפועלות לפי מוסכמות שמובנות פחות או יותר
לכולם ושפות הפועלות לפי הגיון הקשור לשכבות הלא מודעות שבאדם וביניהם החלום וההזיה.

חלומות והזיות בהיסטוריה

במאה ה-18, המדע תפס מקום מרכזי בחברה המערבית וכל מה שלא ניתן לבחון באמצעות כלים מדעיים נדחק לפינה,
כך היה לגבי החלום וההזיה. בתחילתה של המאה העשרים, זיגמונד פרויד החזיר את החלום למרכז הדיון האקדמי,
אבל לגבי ההזיה, מעטים היו האנשים המוכנים להתייחס אליה בכובד ראש ולתת לה את המשקל המתאים.
ק.ג יונג ועמיתיו, אלברט הופמן שגילה את הסם אל. אס. די., אברהם מאסלו,
מייסד הפסיכולוגיה ההומניסטית וסטאניסלב גרוף ממייסדי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית,
ראו בהזיה גורם חשוב להבנת האדם והשכבות הלא מודעות.

הזיות - תיאור מקרה

שמעון (שם בדוי) הגיע לפסיכיאטר כי סבל מהזיות, הוא ראה דמויות המלוות אותו כשהוא במרכז והוא משפיע עליהן ושולט בדמויות האלה.
שמעון לא איבד את שפיותו והיה מסוגל להבחין בין מציאות חייו להזיה שהייתה דומה לחלום בהקיץ,
למרות זאת הפסיכיאטר נתן לו תרופות כדי לדכא את התופעה. ההזיות האלה לא גרמו לו שום נזק, ל
היפך שמעון היה חש את חשיבותו בין הדמויות האלו.
הן היו עבורו מין מפלט מהמציאות, אבל כשסיפר למשפחתו  על הזיותיו, הם לחצו כדי שייבדק על ידי מומחה.
בדיקה זאת באמת הייתה במקום וחשוב היה לבחון מה הסתתר מאחורי ההזיה מבחינה פסיכיאטרית, אם מדובר בסכיזופרניה או בפתולוגיה אחרת.
ההזיה יכולה להצביע על מצב פסיכוטי. לפי שמעון, הפסיכיאטר לא התעניין כלל בתוכן של ההזיות האלה ובהתייחסות של שמעון למה שחווה.
לאחר בדיקה קצרה ביותר (היו הרבה פציינטים בחדר המתנה),הוא הסתפק במתן תרופה וביקש משמעון
להתקשר אליו כדי שיוכל לבדוק אם התרופה משפיעה ואם אין תופעות לוואי, הוא גם קבע לו תור נוסף לחודש הקרוב.

דמיונות שווא

במילון, ההתייחסות להזיה שלילית למדי. במילון אבן שושן מגדירים את ההזיה כ"דמיון-שווא" ו ברב מילים כ"מראה שווא"
כלומר, כתופעה ללא משמעות.

שמעון היה די מדוכא, ולא כל כך הבין מה קרה לו. הוא לא איבד לרגע את הקשר עם המציאות והיה אפילו ביקורתי לגבי ההזיות האלה.
כך הכרתי אותו. לפי הגישה הסמיואנליטית, הזיות מהוות סוג של שפה. אם אדם ראה רוח רפאים, שד או כל דבר אחר,
מבחינתי הוא ראה אותו, אני לא הייתי שותף לחווייתו, אבל עלי להתייחס ברצינות רבה לתכנים האלה.
אין לזלזל בהוזים ולצחוק מהחוויות האלה, הן מהוות מסר עבורם.
האדם שחווה אותן, עומד לפני אתגר לא פשוט לנסות להבינן כדי שיוכל להפיק תועלת מהתופעה ולא ליפול בשליטתן.
הסילוק, אם ניתן לסלק אותן, אינו פתרון מספק.

המסר בהזיה

בהזיה קיים מסר אישי, עבור שמעון היה מדובר בחיפוש ייחודיותו. רק על ידי זיהוי הדמיות ופענוחם, הוא הצליח להבין את תקיעותו.
הבעיה אינה ההזיות עצמן שלפעמים יכולות להיות מזיקות ביותר עבור ההוזה, אלא איך הוא מתמודד איתן.
במקום להיות מזועזע, להיכנס לבהלה, לחשוב שהוא לא נורמאלי ומאבד שפיות, עליו לנסות להבין מה מסתתר מאחורי ההזיה.
לעיתים לא קל לעשות זאת ובמיוחד כשהחברה לא כל כך סובלנית לגבי תופעות כאלה.
כמעט באופן אוטומטי, היא מסווגת את ההוזים בין המשוגעים. במקרים רבים חשוב שההוזה ייקח תרופות כדי לאזן את עצמו, אבל זה לא מספיק.
הסמליות של ההזיה היא המפתח המאפשר לבלום אותה, למקד אותה ולהחזיר לה פרופורציות.
בסופו של דבר, רוב האנשים הוזים בזעיר אנפין. כן, שימו לב זה קורה לנו, זה לא מזיק, לפעמים אנו חושבים שזה חלום בהקיץ.
אנו מקבלים מסר קל ומיד מתעלמים ממנו, לעיתים אנו אפילו לא מודעים למה שקורה לנו.
אנו לא מאבדים קשר עם המציאות וזורמים עם מה שאנו חווים.
לפעמים אני שומע בפגישות ייעוץ, אנשים שמתביישים מאוד ומספרים את הסיפור "המביש" ומבקשים ממני: "אל תחשוב שאני משוגע"
ובאמת, אני לא חושב שהם משוגעים, נראה לי רק שצריך להתמודד עם המחשבות האלה, לא להזניח אותן בדיוק כמו אסור לזלזל בחלומות שלנו.