כשמשה (שם בדוי) התעורר בבוקר, זכר שהיה מתהלך על הירח בחלומו. כמה מוזר הוא החלום!
למה בכלל אנו חולמים? האם בכלל הזיכרון שעולה בבוקר הוא חלום? מה אמיתי, החלום או המציאות שבערות?
למעשה קיימות אין ספור פרשנויות על טיבו ומהותו של החלום.
מבחינת הסמיואנליזה, החלום שייך לתקשורת הלא מילולית שהאדם מפתח כדי להתחבר לעצמו ולאחרים.
התקשורת המילולית, כלומר המילה, המשפט, מלווה בתקשורת אחרת, הרבה פחות מודעת.
תקשורת זאת מתחלקת לשני חלקים: התקשורת הפרה-מילולית המלווה את המילה כמו קצב הדיבור, אינטונציה ועוד, והתקשורת הלא מילולית הכוללת בתוכה בין היתר שפת הגוף, תנועות לא רצוניות, הבעות פנים, מחלות והחלום. התקשורת הלא מילולית, בחלקה הגדול אינה מודעת וכמעט בלתי אפשרי לשלוט בה חוץ ממספר פרקים בשפת הגוף הנלמדים בכל מיני מסגרות.
החלום הנו התופעה הפנימית והאישית ביותר שהאדם מפתח בפנימיותו.
רוב רובם של חלומותינו מוזנחים על ידינו: החולם קם בבוקר, מצחצח את שיניו וכבר שכח את חלומו.
לעיתים כשחלום נחרת בזיכרונו ומשאיר רושם עז, הוא ילווה את האדם תקופה ארוכה בחייו, אם לא כל חייו.
החלום אינו הגיוני ובגלל זה מרתיע את החולם, שברוב המקרים אינו מבין את פשרו.
עלינו לדעת שמחוץ להיגיון המודע, קיים היגיון אחר ששייך לרובד הלא מודע, מבחינת האדם מין חידה שמבקשת פענוח.
החלום דומה לספיראלה. בקצה החיצוני, השטחי ביותר שלה, החלום עוסק בדרך כלל בחיי היום-יום של החולם, עם משמעות פחות או יותר ברורה ולעיתים מוזרה ביותר מעבר לזמן ומקום ולפעמים צלולה לחלוטין ותורמת לחיינו.
כמה שצוללים יותר לתוך הספיראלה החלום הופך להיות מין דו-שיח של האדם עם עצמו.
כל המוטיבים של החלום הם ביטויים המשקפים משהו מהחולם, אפילו חפצים ונופים שלא נדבר על חיות מוזרות או על אנשים שלעלום לא הכרנו. פענוח החלום יכול להגיע למעמקי הנפש של האדם, לחשוף בפניו, אם יידע לעשות זאת, אמיתות שיכולות להביא שינויים בחייו.
החלום הוא הדרך המלכותית כדי להתחבר לממד הלא מודע שבתוכנו. אם החולם יפענח את המוטיבים שבחלומו ויזהה את אפיונם, הוא יגלה על עצמו דברים מפתיעים שלא חשב עליהם, דברים שיעזרו לו להתקדם בחייו.
אם משה חלם שהוא מטייל על הירח, חלום שנראה לכאורה כדל במוטיבים לפענוח, אנו יכולים להגיע לממדים עמוקים ביותר.
לצורך זה, צריך לקיים "חקירה". על משה לשאול את עצמו שאלות רבות כגון: איך הוא הלך על הירח? האם ההליכה הייתה קלילה או כבדה?
איך היה לבוש? האם היו עוד אנשים אתו או היה לבד? האם הלך באור יום, בעת הדמדומים או בלילה? איך היה נראה הירח?
האם הייתה שממה או איזור פורה וירוק? ובוודאי שאפשר להוסיף אין ספור שאלות נוספות ובמקום להתעסק בחלום דל מידע, מצטייר בעינינו חלום עשיר בפרטים המעניקים נתונים לפענוחו.
למעשה, אין חלום ללא עומק. חולמים רבים שחלמו ששתו בלילה כוס מים וכשהתעוררו היו צמאים, חושבים שהחלום לא מביא שום אינפורמציה. למעשה אם החולם ישאל את עצמו איך הוא שתה את המים? האם זה היה יום או לילה? האם שתה ממעיין או מכוס או ממקור אחר?
האם מזג בעצמו את המשקה? אולי מישהו מסר לו את הכוס ומזג את השתייה? האם שתה בבת אחת או בלגימות קטנות?
כל הפרטים האלה מוסיפים אור על החלום שבתחילתו כשהחולם סיפר היה נראה כלא מעניין ופתאום לאחר הוספת המידע, הפך להיות משהו ייחודי ביותר, המקרין על תחושות, רגשות וחוויות עמוקות ומודחקות של החולם. נחזור ונמחיש את הדבר באמצעות חלומו של משה ונגלה עליו רק פרט אחד הקשור לירח. על השאלה מה מאפיין את הירח עבורו, הוא ענה שהירח מהווה מקום מבטחים כי אין שם אנשים.
התברר שמשה שהיה מוקף בני אדם, משפחה גדולה, עמיתים רבים בעבודה, חיי חברה עשירים, לא חשב לעולם שבתוך תוכו הוא חש כאדם מאוים על ידי אחרים, חוויה של נרדף הדורשת ממנו השקעה אנרגטית רבה כדי להיות במגע עם האשים הסובבים אותו. גילוי זה והשינוי שהתחולל בו בעקבות הגילוי, התאפשר רק על ידי החקירה כלומר לדעת לגשת לחלום ולחולם - זאת אמנות שצריך ללמוד.