אם ניתן לשני אנשים להתבונן באותו צילום, כל אחד מהם יבחין בפרטים מסוימים ולא באחרים. שונות זו מתרחשת מאחר ולכל אדם מערך סמלים משלו, הנקרא בסמיואנליזה "קוד סמלי אישי", אותו הוא יצר במהלך חייו המכיל אינספור סמלים.

לפי הסמיואנליזה, סמל יכול להיות כל דבר, בתנאי שאנחנו מעניקים לו הגדרה ומשמעות. המשמעות שאנחנו מעניקים לסמל היא סובייקטיבית מוגבלת ומקובעת, מאחר והתפיסה (פרספציה) שלנו מותנית במולד, כלומר בתכנים איתם אנחנו באים לעולם, בחינוך שאנחנו מקבלים מהמשפחה ובתרבות שאנחנו רוכשים מהחברה. התניות אלה של מולד, חינוך ותרבות מונעות מאיתנו לתפוס את הסמל על כל גווניו ולראות את המשמעות הרחבה שלו.

באופן זה, התפיסה מכתיבה את התקשורת שלנו עם עצמנו ועם אחרים ואת האופן בו נתנהג ונגיב למצבים מסוימים. כשאנחנו לא מתקשרים, כלומר לא יוצרים סמל, אנו חשים מבוכה, חוסר אונים ולעיתים אף נמצאים בסכנה. לדוגמא, אדם שמזהה ריח של גז (הגז הוא סמל כי הוא מגדיר את הריח ונותן לו משמעות) בביתו, יטפל במקור דליפת הגז מכיוון שהוא מבין שנשקפת סכנה לחייו. אולם אם אותו אדם לא יזהה את הריח כלומר לא יעניק לו משמעות ואז הריח לא יסמל עבורו, הוא עלול לסכן את עצמו. התפיסה החושית של ריח גז במקרה זה מאפשרת ליצור סמל המכתיב את ההתנהגות של המריח.

הסמל במהותו נועד לסייע לנו לתקשר עם עצמנו והסביבה, אולם בשל כשל בתפיסה החושית ובתהליך ההסמלה, ישנם סמלים שפוגעים בנו ומונעים מתהליך התקשורת להתרחש בצורה הרצויה. בנוסף, הסמל הפוגע אינו עומד בפני עצמו, אלא מחובר בשרשרת לסמלים אחרים שגם מזיקים לו (שרשרת של סמלים נקראת "מערך סמלים").

לצורך המחשה, ילד שגדל בין הורים שהשפילו אותו, הסיק מכך כי הוא חסר ערך ובעל יכולות אישיות נמוכות. ילד כזה גדל ללא כלים מספקים לזהות את היכולות האמיתיות שלו. באמצעות תהליך הייעוץ הסמיואנאליטי, תנתן לו האפשרות לזהות ולפענח את הסמלים האישיים שפגעו בו, ולהבין שהתפיסה העצמית סובייקטיבית לחלוטין. בשלב זה יקבל אותו אדם כלים שיסייעו לו לזהות מימדים נוספים באישיותו ולשנות את תפיסת הסמליות שלו את עצמו. הפענוח הוא היכולת להרחיב את זוויות התפיסה, לאלה השונות מהזוויות המותנות.

דוגמא נוספת, אישה צעירה שהגיעה לייעוץ בתואנה כי התקשתה במספר מישורים בחיים, חשה חוסר סיפוק בעבודתה, כשלה מלפתח זוגיות ואינטימיות ומעל לכל, התהלכה בתחושה כי היא מכוערת, תחושה שלא הייתה לה כל אחיזה מציאותית. באחת הפגישות, בעיצומו של תהליך הייעוץ, צף לפתע זיכרון ילדות בו אביה, שלא ידע כיצד להביע את אהבתו העצומה אליה, מתוך מבוכה, כינה אותה מכוערת. הזיכרון הזה התקבע בתפיסה שלה, והפך לסמל שהכתיב את התנהגותה כאישה מכוערת (לפי הסמיואנליזה סמל מסוג זה נקרא "סמל מתנפח"). באמצעות תהליך הייעוץ, הצליחה אותה אישה לזהות כי זהו הסמל שפגע בה. הזיהוי של הסמל כלומר הכיעור והפענוח: להבין ולהפנים שהכיעור נתן לה את הדחף ללמוד ולהשיג תוארים רבים (משהו חיובי), סייעו לה לשנות את התפיסה הסמלית של עצמה, והשינוי החיובי לא אחר לבוא.

זיהוי ופענוח הסמלים מסייע לאדם לשנות את המחשבה ואת ההתנהגות, כפי שממחישים שני המקרים. הסמל מגוון, יש לו זוויות רבות, וככל שנוכל לזהות ולפענח יותר זוויות שלו, כך ייטב לנו. במובן זה הסמל דומה ליהלום. גם ליהלום זוויות רבות. על מנת שנוכל להעריך את שוויו ואת יופיו האמיתיים, יש לבחון אותו מזוויות שונות. בדומה ליהלום, תפיסה רחבה יותר של הסמל, תביא להערכה טובה יותר שלו. כך נוכל לזהות את הסמל במגוון זוויות, ובעת מצוקה או במידת הצורך, לשנות את המשמעות שלו ולשפר את איכות החיים.